"Some have strayed from and even abandoned the Jewish people because they failed to follow their personal inclinations when choosing what area of Torah to study. They may have been predisposed to philosophical inquiry, but lacking appreciation for their own innate interests, they dedicated themselves to conventional Halachic studies. Unsurprisingly, they felt an inner resistance to this course of study, since it was not compatible to their natural inclinations. Had they focused on learning more suitable topics, they would have realized that their inner opposition to Halachic studies was not due to some flaw in this important area of knowledge, but because their soul demanded a different field of Torah study.
Since they failed to understand the root cause of their inner conflict with Torah study, they attempted to suppress their natural tendencies. But as soon as an alternative path became available, they rejected the Torah and the faith of Israel. Some of these individuals subsequently attempted to promote great ideals lacking practical foundations, and they misled the world with their false visions.
Others are naturally drawn to the sciences and secular studies. These individuals should follow their natural interests, while setting aside set times for Torah study. Then they will succeed in both areas. As the Sages counseled in Pirkei Avot 2:2, 'It is good to combine the study of Torah with worldly endeavors."
(Silver from the Land of Israel. Adapted from Orot HaTorah, sections 2:1, 4:4, 4:5, 6:2, 7:1, 7:4, 9:1, 9:6, 9:8, 11:2, 12:1, 12:7. )
Chanan Morrison
אורות התורה / פרק ט- דרכי תורה ונתיבותיה / ו
ישְׁנָם שֶׁיָּצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה, מִפְּנֵי שֶׁבְּדֶרֶךְ לִמּוּדָם וְהַשְׁלָמָתָם הָרוּחָנִית בָּגְדוּ בִּתְכוּנָתָם הָאִישִׁית הַמְיֻחֶדֶת. הֲרֵי שֶׁאֶחָד מֻכְשָׁר לְדִבְרֵי אַגָּדָה, וְעִנְיְנֵי הַהֲלָכָה אֵינָם לְפִי תְּכוּנָתוֹ לִהְיוֹת עָסוּק בָּהֶם בִּקְבִיעוּת, וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר לְהַעֲרִיךְ אֶת כִּשְׁרוֹנוֹ הַמְיֻחָד הוּא מִשְׁתַּקֵּעַ בְּעִנְיְנֵי הֲלָכָה, כְּפִי הַמִּנְהָג הַמֻּרְגָּל, וְהוּא מַרְגִּישׁ בְּנַפְשׁוֹ נִגּוּד לְאֵלֶּה הָעִנְיָנִים שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם, מִתּוֹךְ שֶׁהַהִשְׁתַּקְּעוּת בָּהֶם אֵינָהּ לְפִי טֶבַע כִּשְׁרוֹנוֹ הָעַצְמִי. אֲבָל אִם הָיָה מוֹצֵא אֶת תַּפְקִידוֹ וּמְמַלְּאוֹ, לַעֲסֹק בִּקְבִיעוּת בְּאוֹתוֹ הַמִּקְצעַ שֶׁבַּתּוֹרָה, הַמַּתְאִים לִתְכוּנַת נַפְשׁוֹ, אָז הָיָה מַכִּיר מִיָּד שֶׁהַרְגָּשַׁת הַנִּגּוּד שֶׁבָּאָה לוֹ בְּעָסְקוֹ בְּעִנְיְנֵי הַהֲלָכָה לֹא בָּאָה מִצַּד אֵיזֶה חִסָּרוֹן בְּעַצְמָם שֶׁל הַלִּמּוּדִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנְּחוּצִים הַלָּלוּ, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁנַּפְשׁוֹ מְבַקֶּשֶׁת מִקְצעַ אַחֵר לִקְבִיעוּתָהּ בַּתּוֹרָה, וְאָז הָיָה נִשְׁאָר נֶאֱמָן בְּאפֶן נַעֲלֶה לִקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, וְעוֹשֶׂה חַיִל בַּתּוֹרָה בַּמִּקְצעַ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, וְגַם עוֹזֵר עַל יָד אוֹתָם שֶׁיָּדָם גּוֹבֶרֶת בַּהֲלָכָה, לְהַטְעִימָם מִנּעַם הָאַגָּדָה, אָמְנָם כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת סִבַּת הַרְגָּשָׁתוֹ הַנִּגּוּדִית בְּלִמּוּד, וְהוּא מִתְגַּבֵּר נֶגֶד טִבְעוֹ, תֵּכֶף כְּשֶׁנִּפְתָּחִים לְפָנָיו אֵיזֶה דְּרָכִים שֶׁל הֶפְקֵר הוּא מִתְפָּרֵץ וְנַעֲשֶׂה שׂוֹנֵא וְעָר 68 לַתּוֹרָה וְלָאֱמוּנָה, וְהוֹלֵךְ מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי, וּמֵהֶם יָצְאוּ מַה שֶּׁיָּצְאוּ מִבְּנֵי פָּרִיצֵי69 עַמֵּנוּ, הַמִּתְנַשְּׂאִים לְהַעֲמִיד חָזוֹן וּלְסַמּוֹת עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם. –
וּבְחִלּוּק הַמִּקְצוֹעוֹת הַשּׁוֹנִים בְּסִדְרֵי הַלִּמּוּד, לְפִי הַתְּכוּנוֹת הַנַּפְשִׁיּוֹת הַשּׁוֹנוֹת, יֵשׁ מִי שֶׁנְּטִיָּתוֹ חֲזָקָה לְחָכְמוֹת מְיֻחָדוֹת, שֶׁגַּם הוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת לְפִי נְטִיָּתוֹ הַפְּנִימִית, וְיִקְבַּע עִתִּים לַתּוֹרָה, וְזֶה וָזֶה יַעֲלֶה בְּיָדוֹ, כִּי יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וּכְבָר נִסְתַּפְּקוּ הַתּוֹסָפוֹת-יְשָׁנִים בְּשִׁלְהֵי יוֹמָא בָּזֶה, מַה שֶּׁיִּהְיֶה עִקָּר וְטָפֵל, וּבִכְלָל הַדָּבָר תָּלוּי לְפִי הַתְּכוּנָה וְטֶבַע הַנֶּפֶשׁ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
No comments:
Post a Comment