purpose of life

"All God's service is dependent upon the improvement of one's character. Character traits are fundamental to the performance of mitzvos and to Torah principles. Conversely, all sin stems from unimproved character traits. The prime purpose of man's life is to constantly strive to break his bad traits. Otherwise, what is life for?" Vilna Gaon, Even Shelaimah, 1:1-2

mitzvos

“Just as the prime purpose of a tree is its fruit, so is the study of Torah secondary to its fulfillment. Only the fulfillment of mitzvos qualifies a man as one of the righteous upon whom the world depends.” (Vilna Gaon, Even Sheleimah 5:6)

Invictus

 "Invictus" is a short poem by the Victorian era British poet William Ernest Henley (1849–1903)

Out of the night that covers me
Black as the pit from pole to pole,
I thank whatever gods may be
For my unconquerable soul.

In the fell clutch of circumstance,
I have not winced nor cried aloud.
Under the bludgeonings of chance
My head is bloody, but unbowed.

Beyond this place of wrath and tears
Looms but the Horror of the shade,
And yet the menace of the years
Finds, and shall find, me unafraid.

It matters not how strait the gate,
How charged with punishments the scroll,
I am the master of my fate
I am the captain of my soul.

Latin for "unconquered",^[6] the poem "Invictus"

לשקילותן של המצוות השקולות כנגד כל המצוות --shaalvim--

 http://shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?backto=&ed=%E2%EC%E9%E5%EF%20%F0%E9%F1%EF%20%FA%F9%F2%E2%20&id=720

לשקילותן של המצוות השקולות כנגד כל המצוות

מבוא

1. א. ישיבת ארץ ישראל
2. ב. שבת
3. ג. מילה
4. ד. ציצית
5. ה. גמילות חסדים

מבוא

במקורות חז"ל אנו מוצאים שקילויות בין אישים, כגון בין שלושת האבות, בין משה ואהרן ובין יהושע וכלב (ב"ר סוף פרשה א). על שמואל אף נאמר שהוא שקול כנגד משה ואהרן (ברכות לא, ב). מובן מאליו, ששקילות בין שני אישים אינה משווה את כל ההיבטים שבשניהם, שאם כן אין כאן עניין של שקילות אלא של זהות. ניתן להניח ששקילותם של שלושת האבות מבוססת על יסוד שוויונו של הערך המאפיין את כל אחד מהם, יעקב - תורה, יצחק - עבודה, אברהם - גמילות חסדים[1]. כמו כן שקילות משה ואהרן מבוססת על שקילות ערכם האופייני של משה כאיש האמת והצדק, ושל אהרן כאיש החסד והשלום. כך עולה מן הדרש לפסוק 'חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו' (תהלים פה, יא): חסד, זה אהרן... ואמת, זה משה... צדק, זה משה... ושלום, זה אהרן (שמו"ר ה, י).

גם ערך עליון המשותף בין שני אישים, שלמענו כל אחד מהם מוכן להקריב את כבודו וחייו, מהווה יסוד למעמד של שקילות ביניהם. כך הדבר לגבי שקילותם של יהושע וכלב, המבוססת על גודל חיבת הארץ המשותפת לשניהם. כלב סיכן את חייו כאשר הכריח את המרגלים לקחת מפירות הארץ כדי להראות לעם דוגמה מפוריותה של הארץ, והוא "שלף חרבו... ואמר להם אם אין אנו נוטלין, או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם"[2], וביהושע פגעו כאשר רצה לדבר בטובת הארץ, כאשר השתיקו אותו וקראו לעברו בבוז "דין ריש קטיעה ימלל"[3]. ובאשר לשקילותו של שמואל כנגד משה ואהרן יחד, הדבר מבוסס על גודל כוחם המשותף בתפילה, כמו שכתוב 'משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם' (תהלים צט, י')[4]. קיימת גם שקילות מצד תוקף הסמכות, כגון "המלך שקול כנגד הכל" (ב"ר צה, א), וכנראה גם "משה שקול כנגד כל ישראל" (תנחומא, בשלח, י).

גם על כמה מן המצוות נאמר שכל אחת מהן שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. בשורות הבאות נציע על יסוד איזה ערכים ועיקרים אופייניים ניתן לבסס שקילות זו.

א. ישיבת ארץ ישראל

על ישיבת ארץ ישראל נאמר שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה[5]. דבר זה מתפרש יפה לפי דעת הרמב"ן, שעיקר קיום המצוות הוא בארץ (בפירושו לדברים ד, ה; וכן הוא בפירוש הרוקח על התורה לפסוק שם); מבחינה זו מובן מאליו שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות, שכן בלעדיה עצם חיוב קיומה של כל מצוה ומצוה אינו במלוא תוקפו.

גם החולקים יודו שקיים ערך מוסף במצוה הנעשית בארץ ישראל מפאת קדושת השכינה שבה, כפי שנראה בהמשך לגבי מצוה הנעשית בשבת. לכן גם מבחינה זו שקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצוות, בגלל העלאת איכות קיומה והשפעתה של כל מצוה ומצוה הנעשית בה.

טעם נוסף מתקבל לפי הדעה שאין כפיה במצוות אלא בארץ ולא בחוץ לארץ. רמ"ש הכהן במשך חכמה לומד זאת מן הפסוק 'ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ' וגו' (דברים ד, יד), והוא תופס את המילה "לעשותכם" כפי שימושה בלשון חכמים במובן 'לכפות אתכם'[6]. נמצא, שישיבת ארץ ישראל מוסיפה תוקף לקיומה של כל מצוה ומצוה, ובכך ניתן לראות בה שקילות כנגד כל המצוות.

לבסוף, יש לבאר את שקילותה של ישיבת ארץ ישראל מצד גודל ערכו של תלמוד תורה בארץ. רבים הם מאמרי חז"ל העוסקים בכך, ונביא כאן רק כמה מהם: וזהב הארץ ההיא טוב (בראשית ב, יב) מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל (ב"ר טז, ד); בגוים אין תורה (איכה ב, ט) מיכן שהתורה בארץ ישראל (ספרי, דברים פי' לז); עשרה חלקים של תורה בעולם, תשעה בארץ ישראל (אסת"ר, סוף פרק א); מבקש אתה לראות פני שכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל (מדרש תהלים, קח, א); וכן: אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנח, ב)[7]. מעתה, מאחר שישיבת ארץ ישראל מהווה גורם מכריע בגודל ערכו של תלמוד תורה, ועל תלמוד תורה נאמר שהוא "שקול כנגד הכל"[8], מסתבר שכך הדבר גם לגבי ישיבת ארץ ישראל, שמעלה ומרחיבה את ממדיו של תלמוד התורה ליושבים בה[9].

ב. שבת

נאמר בירושלמי: בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצוות (נדרים סוף פרק ג). עם כל האסמכתות וההוכחות לכך מן המקרא המובאות שם, עדיין זקוקים אנו לטעמו של דבר, ולהסבר באיזה מובן ומאיזו בחינה הדבר כך.

ונראה שיש לבוא על שקילות זו משני צדדים - האחד מפאת קדושת השבת, והשני מצד תפקידה ומעמדה של השבת. בקשר למעלת קרבן התמיד של שבת נאמר 'אטו שבת למוספין אהני, לתמידין לא אהני'?! (זבחים צא, א), כלומר, קדושת קרבן התמיד של שבת היא יותר גדולה מזו של קרבן התמיד של יום חול. מכאן יש להסיק שכך גם לגבי עשיית מצוה מן המצוות, שמצוה הנעשית בשבת עולה בערכה על מצוה הנעשית ביום חול[10]; על פי זה ניתן לומר ששבת שקולה כנגד כל המצוות משום שהיא תורמת להעלאת ערכה של כל מצוה הנעשית ביומה.

ובאשר לתפקידה של השבת נאמר, על יסוד העובדה שהדיברה 'לא תענה ברעך עד שקר' שבלוח השני מקבילה לדיברה 'זכור את יום השבת לקדשו' שבלוח הראשון: "כל מי שמשמר את השבת מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שברא את עולמו לששה ימים ונח בשביעי, וכל מי שמחלל את השבת מעיד... שלא ברא את עולמו לששה ימים ולא נח בשביעי" (מכילתא, בחודש, פר' ח)[11]. נמצא שבשומרנו את השבת אנחנו מצהירים שה' הוא בורא העולם ואדון כל המעשים, כפי שאנו אומרים בתפילת יוצר של שבת "אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי התעלה וישב על כסא כבודו", דהיינו כסא מלכותו. כמו כן נאמר על שמירת שבת "ישמחו במלכותך שומרי שבת"[12] (בתפילת מוסף לאשכנזים, ולספרדים גם בתפילות ערבית ושחרית), דהיינו, שבשמירת השבת אנו מכירים את ה' כמלך ושמחים במלכותו.

הכרה זו את ה' כמלך מחייבת אותנו מאליה לקיים את כל מצוותיו בהתאם לכלל "קבלתם מלכותי - קבלו גזרותי" (מכילתא בחודש, ריש פר' ו), והכוונה ב'גזרותי' היא לכל המצוות, שכן כידוע כל המצוות הן בבחינת גזרות, אלא שהן מתחלקות לכמה סוגים, כגון אלה שהשכל מחייבן ואלה שאין השכל מחייבן, ועוד[13]. ואולי מטעם זה השתדלו חז"ל לקבוע שהכל מודים ש'בשבת ניתנה תורה לישראל' (שבת פו, ב), משום שבשבת בראשית נעשה ה' למלך, ולכן הוא בחר את יום השבת כיום המתאים לתת תורה ומצוות לישראל, היום שבו בני ישראל מכירים ושמחים במלכותו.

ונראה שזה מה שהיה בדעתם של מקובלי צפת כאשר בחרו את המזמורים לסדר קבלת שבת. הנושא המוביל בחמשת המזמורים (צה-צט) הוא ה' כמלך ופרסומו בכל העולם, והמזמור השישי, הבו לה' בני אלים (כט), מתאר לפי חז"ל את תגובות הטבע כלפי הופעת ה' בהר סיני בעת מתן התורה (זבחים קטז, א), ומסתיים בפסוק, "ה' עוז לעמו יתן" וגו', ו'עוז' הכוונה לתורה (מכילתא שירה ריש פר' יג, וכן בתרגום לתהלים שם).

לסיכום: בשמירת שבת אנו מכירים את ה' כמלך, מה שמחייב אותנו לשמור ולקיים את כל גזרותיו, דהיינו כל המצוות שבתורה. לכן יש לשבת מבחינת גורם מחייב חלק בעשיית כל מצוה ומצוה, ובגלל תפקידה ומעמדה של השבת קיים טעם לכך שהיא תיחשב שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

ג. מילה

על מילה נאמר "גדולה מילה שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה" (נדרים לב, א). ונראה שזהו היסוד לפירוש הזוהר לפסוק 'ועמך כולם צדיקים' (ישעיה ס, כא) שהכוונה למצות מילה שכל ישראל מקיימים (ח"א, עמ' צג, א), שהיא שקולה כנגד כל המצוות.

באשר לטעמו של דבר, ניתן לבוא עליו מצד ענין תלמוד תורה שהוא שקול כנגד הכל כמובא לעיל, ולמילה יש זיקה לתלמוד תורה כפי שעולה מדברי עקילס לאדריינוס: אפילו חכם שבמלכותך זקן בן מאה שנה אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל (שמו"ר ל, יב). מזה שעקילס אמר "ולא מל" ולא אמר "ולא נתגייר" משתמע שעיקר העיכוב הוא אי קיום מצות המילה.

על יסוד זה פוסק ר' עקיבא איגר שאם האב לא נמצא בברית מילה של בנו יכול אבי אביו של התינוק לברך את הברכה 'להכניסו', משום שהסב חייב ללמד את בן בנו תורה (קידושין ל, א), ו"מילה ותורה שייכים להדדי, וכמ"ש בעוללות אפרים שמילה חיצונית היא סיבה למילה פנימית מערלת הלב... להבין ולהשכיל בתורה ומצוות... וכיון דחיוב גמור על אבי האב ללמדו תורה ממילא שייכות הברית עליו, שזהו הגורם לבוא לשערי התורה" (שו"ת ר' עקיבא איגר יו"ד סי' מד).

בדומה לזאת פירש ר"י עמדין את הסדר במשפט 'ועל בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו' בברכת המזון: 'משום דגוי אסור ללמוד תורה, על כן לא היה אפשר לנו להשיג לימוד התורה בשלמות אלא לאחר שנכנסנו בברית כראוי, לכן בהכרח צריך להקדים ברית לתורה'[14].

העולה מכל האמור הוא, שמילה מכשירה את האדם הנימול לעסוק בתלמוד תורה מעמיק ומושלם. בנוגע לקרבנות נפסק ש'מכשירי קרבן כקרבן דמי' (ע"ז מו, ב), וזהו טעמו של ר' ישמעאל האומר 'מותר תרומת הלשכה לכלי שרת' (משנה, שקלים, ד, ד), משום שכלי שרת מכשירים את הקרבנות הבאים מתרומת הלשכה. על מכשירי קרבן פסח נאמר שהם כגופו של פסח (פסחים צ, א). בעניין מכשירי מצוה קיימת בעיה שלא נפשטה, אם כמצוה דמו או לא (יומא מח, ב). באשר לתלמוד תורה נראה להציע שמכשירי תלמוד תורה דומים לתלמוד תורה, משום שתלמוד תורה הוקש לקרבנות, ורבו המאמרים על זאת: תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהם כאילו מקטירין ומגישין לשמי (מנחות קי, א); כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם (שם); אמר הקב"ה לישראל אע"פ שבית המקדש עתיד ליחרב והקרבנות בטלין לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות, אלא היזהרו לקרות בהן ולשנות בהן, ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאילו בקרבנות אתם עוסקים (תנחומא, צו, יד); ועוד. אם נניח שמכשירי תלמוד תורה כתלמוד תורה דומים כמכשירי קרבן שדומים לקרבן, אפשר לומר שמילה שהיא מכשיר לתלמוד תורה דומה לתלמוד תורה, וכמו שתלמוד תורה שקול כנגד הכל - כך גם מילה שקולה כנגד כל המצוות.

יש להעריך שקילותה של מצות מילה גם מהיבטים נוספים. המונח 'אמרתך' בפסוק 'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב' (תהלים קיט, קסב) מתפרש על מצות מילה (שבת קל, א). רש"י מפרש זאת שם בשני הסברים שונים. האחד, אמירה יחידה (כלומר, "אמרתך" הוא לשון יחיד) שקדמה לשאר אמירות[15], והשני, שהיא בגופו של אדם ונמצאת עמו בכל מקום בכל ימי חייו. לפי פירוש זה מוגדרת מילה כמצוה יחודית שאין דוגמתה[16]. לפי הפירוש הראשון של רש"י מילה שקולה כנגד כל המצוות משום שהיא קדמה לכל שאר המצוות, ויש לתפוס אותה במובן עיוני כיסוד לכל המצוות שניתוספו עליה ונסמכו בה; לעוצמת יסוד של בנין יש חלק מכריע ביציבותו וחוזקו של הבנין כולו, ועל כן ניתן לומר עליו שהוא שקול כנגד כל הבנין. סמך לזה הוא מה שנאמר על בנין בית המקדש הראשון 'זה [דוד] בנה את המקדש' (ויק"ר כ, א); ולכאורה קשה, הלא שלמה הוא זה שבנה את בית המקדש! אלא כמו שמפרש במתנות כהונה שם, שדוד כרה את היסודות לבנין (סוכה נג, א) ולכן נקרא בית המקדש על שמו. מנקודת ראות זו ניתן לומר על המילה שהיא שקולה כנגד על המצוות משום שהיא היסוד לכולן.

אף יש לראות היותה של מילה מצוה ראשונה גם מבחינה נוספת. למשך זמן רב, עד שנצטוו בני ישראל בשאר המצוות, מצות מילה היוותה מבחינה עיונית 'כל המצוות שבתורה', שכן כל מה שקיים אברהם אבינו נוסף עליה היה מדעת ועל דעת עצמו. לכן, גם לאחר מתן תורה לישראל לא ירדה המילה ממעלתה, והיא נשארה שקולה כנגד כל המצוות.

גם לפי הפירוש השני של רש"י, שמילה היא מצוה יחודית, יש לראות בכך טעם לשקילותה כנגד כל המצוות, משום שהיא משתתפת במודע ושלא במודע בעשיית כל מצוה מצד כל אדם נימול. ואולי כלול זאת בלשון הגמרא על מילה שהיא "תדירה במצוות" (זבחים צא, א).

לבסוף יש לדון בדברי המכילתא האומרת שמילה "אינה שקולה כנגד הכל" (פסחא, פר' יח), שלכאורה חולקים על הכלל הרווח שמילה שקולה כנגד כל המצוות. ונראה להציע שיש לתפוס את התיבה "הכל" במובן מיוחד; דבר זה נאמר שם לא ככלל בפני עצמו - אלא כפירכא לבנין אב מתלמוד תורה, מה לתלמוד תורה שהוא שקול כנגד הכל, מה שאין כן מילה שאינה שקולה כנגד הכל. ונראה שהכוונה של "הכל" לגבי תלמוד תורה היא לא רק לגבי מצוות - אלא גם לגבי כל הערכים העילאיים שתלמוד תורה מקנה לעוסקים בתורה לשמה כגון אלה המנויים בפרק קנין תורה (הנספח למסכת אבות), מה שאין כן במילה, אם כי היא שקולה כנגד כל המצוות.

ד. ציצית

על מצות ציצית נאמר: שקולה מצות ציצית כנגד כל מצוות שבתורה (נדרים כה, א, וש"נ). יסודו של הדבר בפסוקים 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם... למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי' (במדבר טו, לט - מ), וכפי שנדרש בספרי שם: לעשות זכרון כמעשה. וביתר הרחבה: ראייה מביא לידי זכירה, זכירה מביאה לידי מעשה (מנחות מג, ב).

איך ניתן להחשיב זכירה כמעשה? ונראה שיש להסביר זאת על פי הכלל 'ליתן שכר למעשה כעושה' (שמו"ר לה, ג)[17], דהיינו, שהגורם לחברו לעשות מצוה הוא מקבל שכר שווה לזה שעושה המצוה מקבל, כפי שעולה מתוך העניין שם. מזאת נראה להסיק, שאם אדם מסתכל בציצית שלו ומתוך כך הוא בא לעשות מצוה או להימנע מלעשות עבירה, הוא נמצא במצב של מעשה ושל עושה כאחד, ולכן הוא ראוי לקבל שכר כפול. מבחינה זו שקולה מצות ציצית כנגד כל המצוות, משום שהיא מסוגלת להיות גורם מניע או מונע בעשיית כל מצות עשה ולא תעשה. כעין דוגמא לכך: המקיף לעצמו חייב שתים, משום מקיף ומשום ניקף (מכות ב, ב; ועי' גם סנהדרין נה, א). ומושג דומה קיים גם בעניני ממון, לפי הדעה שדבר הגורם לממון כממון דמי (ב"ק עא, ב).

ניתן לבוא לשקילותה של ציצית גם מבחינה נוספת. לפי רבי מאיר ציצית דומה לחותם של טיט ששמים על עבד לסימן של עבדות, ובדומה לכך מעידה הציצית על הלובשה שהוא עבד ה' (מנחות מג, ב, ותוספות שם). בכן, ממעמדו כעבד ה' נובע שהיהודי חייב לקיים את כל מצוות ה' אדוניו. בכך ניתן לפרש כפילותו של הביטוי אני ה' א-להיכם בפרשת ציצית: 'אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לא-להים, אני ה' א-להיכם' (במדבר טו, מא) - בראשית הפסוק הכוונה שביציאת מצרים נעשינו עבדי ה', כמו שנאמר הללויה הללו עבדי ה' (תהלים קיג, א), ובמדרש תהלים שם 'ולא עבדי פרעה'; ו'אני ה' א-להיכם' שבסוף הפסוק כוונתו שאתם חייבים לקיים את כל מצותיי בגלל שאני אדוניכם. אם כן אין כאן כפילות - ראשיתו של הפסוק מתייחס לסיבת היותנו עבדים, וסופו למסוּבָב מעובדה זו[18]: ומכאן שקילותה של ציצית כנגד כל המצוות.

ה. גמילות חסדים

גם על 'גמילות חסדים' נאמר שהיא 'שקולה כנגד כל מצוותיה של תורה' (ירוש' פאה א, א). שקילות זו עולה מתוך כמה דרשות של חז"ל למקרא. על הפסוק 'נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך' (שמות טו, יג) נאמר: נחית בחסדך זו גמילות חסדים, נהלת בעזך זו תורה (ילק"ש, בשלח רנא). על הפסוק 'הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים' (שה"ש א, טו) נאמר: הנך יפה, במצוות, הנך יפה, בגמילות חסדים (שהש"ר, שם). על הפסוק 'אני ישנה ולבי ער' (שה"ש ה, ב) נאמר: אני ישנה, מן המצוות: ולבי ער, לגמילות חסדים (שהש"ר, שם). שקילות זו טבועה בעומק יסודו של המאמר 'המגילה הזו [רות] אין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה, ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים' (רו"ר ב, יג). יש לציין שבעלי הרמז הקדמונים מצאו שקילות זו גם בדרך גימטריה: 'תורה' ו'גמילות חסדים' שווים זה לזה במספריהם (הרוקח על התורה, במדבר, עמ' לג).

נראה לבסס את טעמו של הדבר על המאמר 'תורה, תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, תחילתה גמילות חסדים דכתיב ויעש ה' א-להים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם, וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבר אותו בגיא' (סוטה יד, א). יש לראות גמילות חסדים מבחינה דימויית כעטיפה המגינה ושומרת על הנמצא בתוכה מלהיפגם ומלהתקלקל. דימוי כעין זה נמצא במאמר 'האגוז הזה עצו [קליפתו] משמר את פריו, כך ישראל עוסקים בתורה וחבריהם עוסקים בגמילות חסדים' (ילק"ש, שה"ש, תתקצב). זה נאמר לגבי כלל ישראל ככלל; אך באשר ליחיד נאמר 'כל העוסק בתורה בלבד [ואינו עוסק בגמילות חסדים] דומה כמי שאין לו א-לוה' (ע"ז יז, ב). תורתו של איש כזה מקולקלת, מכיוון שאין בידו גמילות חסדים השומרת על תורתו שלא תיפגם ותתקלקל. גם בהלכה אנו מוצאים שדין שומר לפרי כדין הפרי לגבי כמה דברים, כגון לגבי קליפות ערלה (ברכות לו, ב), וכן לגבי טומאת אוכלים: 'שומר, אף-על-פי שאינו יד, מיטמא ומטמא, ומצטרף' (משנה ריש עוקצים).

מעתה יש לנו טעם הגיוני לשקילותה של גמילות חסדים כנגד כל המצוות שבתורה, היות והיא משמשת כשומרת על הפרי, דהיינו התורה. בדרך זו יתגלה לנו היסוד והטעם לאימרה: השלום שקול כנגד הכל (ספרא, ריש בחוקותי), דהיינו, כנגד כל הטובות והברכות הניתנות לאדם, והטעם לכך, משום שהשלום משמש ככלי השומר על כל הטובות והברכות שיש לאדם שלא יתקלקלו וילכו לאיבוד באין שלום. וזאת היא הכוונה של המאמר 'לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' (משנה, סוף עוקצים).

וכך הכוונה בביטוי בתפילה 'למשמרת שלום', ביטוי שנאמר לאחר ברכת כהנים: 'שתשים עלינו ועל כל עמך בית ישראל חיים וברכה למשמרת שלום'; 'למשמרת' היינו במשמרת[19], והבקשה היא שהקב"ה ישים חיים וברכה עלינו בתוך משמרת של שלום[20].

---

[1] גם מהיבט אחר שלושת ערכים אלה שקולים. במסכת אבות נאמר: על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (א, ב), זאת אומרת שאם אחד מהם היה חסר העולם לא היה יכול לעמוד. נמצא, שלגבי קיום העולם הם תלויים זה בזה, מה שהופך אותם לשקולים. כדוגמת מושג זה נמצא במאמר: שלושה דברים שקולים זה בזה, חכמה, יראה, ענוה (דרך ארץ פ"ז). ושאלו בתוספות, הלא נאמר, שענוה גדולה מכולן (ע"ז כ, ב), ותירצו שהם נחשבים כשקולים משום "דהא בלא הא לא סגי" (יבמות קג, ב ד"ה המסוליים). עי' ב"ר פד, ד על שקילות נוספות בין האבות.

[2] תנחומא, שלח, ח. יש להוסיף שבסוף סילפו המרגלים את הדוגמה הטובה הזאת לרעה, ואמרו לבני ישראל כשם שפירותיה משונים כך יושביה משונים (מובא בשם חז"ל בנחל קדומים לחיד"א, ועי' רש"י לסוטה לד, א).

[3] באשר לפירושו של גינוי זה, עי' מאמרי "הסימנטיקה של השורש חלש", לשוננו, כרך מא, עמ' 164, במובן אכזר, קוטע ראשים, ולכן לא איכפת לו אם ייהרגו רבים מישראל במלחמה עם יושבי הארץ.

[4] על ערכים נוספים המשותפים ביניהם, עי' מדרש שמואל ט, ה.

[5] ספרי דברים, פי' פו, תוספתא, ע"ז ה, ב. מצוה זו נוהגת גם בזמן הזה לפי הרמב"ן: בחיבתה היא עומדת ובקדושתה לעניין ישיבתה ודירתה (בהשמטות לחידושיו בריש גיטין). ועי' שו"ת חתם סופר, חלק יו"ד, סי' רלד.

[6] כזאת בפירוש הרוקח על התורה לתיבה 'לעשותה' (דברים יא, כב). ברם, שימוש לשון זה בא בבנין פיעל (גיטין פח, ב). לכן נראה שהוא מפרש את התיבה 'לעשותכם' על פי קרי בבנין פיעל: לְעַשותכם. אף ניתן לקיים את הניקוד כמו שהוא, ולתפוס את התיבה בבנין הפעיל בהבלעת ה"א הבנין. כזאת פירש רש"י את התיבה 'לנחותם' (שמות יג, ה), במובן להנחותם. וגם בבנין הפעיל משמש 'להעשות' לא רק בהוראת לגרום לעשות, אלא גם בהוראת להכריח לעשות, כגון בביטוי חזקיהו הֶעֱשָה את הציבור לעשות פסח שני (תוספתא, פסחים ח, ד, לפי מהד' ליברמן).

[7] אולי יש בזה טעם להלכה, שמי שנגמר דינו בחוצה לארץ וברח לארץ סותרין את דינו (מכות ז, א).

[8] מכילתא, פסחא (פר' יח), עי' רמב"ם, הל' תלמוד תורה ג, ג.

[9] בחומש נמצא המונח 'מורשה' פעמיים, האחת, לגבי ארץ ישראל (שמות ו, ח) 'והשניה לגבי התורה' (דברים לג, ד). אולי יש בכך משום רמז, שרק בארץ ניתן לתלמוד תורה להגיע לרום המעלה העליונה (בעל הטורים שם נותן טעם אחר לכך, ואין האחד מבטל את חברו).

[10] עי' מרגליות הים לר"ר מרגליות, סנהדרין נא, אות ג. ונראה להוסיף, שלא רק קדושת השבת היא המעלה את ערכה של כל מצוה הנעשית בה, אלא גם משום שהשבת מוסיפה קדושה לכל שומר שבת, כבמאמר 'השבת מוסיפה קדושה לישראל' (מכילתא, פרשת כי תשא). על כן, כל מצוה הנעשית מאת איש שיש לו קדושה יתירה עולה בערכה.

[11] לתקבולת זו בין "זכור" ובין "לא תענה" התכוון ר' יהודה הלוי בזמר שלו 'יום שבתון אין לשכוח', בטור על שמירת שבת: 'חקוק בשני לוחות אבנים'. באשר ללשון "ברעך" בדיברה "לא תענה ברעך עד שקר" נמצא במקורות שה' נקרא רֵע של ישראל. כך, למשל, נדרש לפסוק 'אל תהי עד חנם ברעך' (משלי כד, כח): עד חנם, אלו ישראל, שנאמר אתם עדי. ברעך, זה הקב"ה (ויק"ר ו, א).

[12] לכאורה יש לשאול על לשון 'ישמחו' ביחס לשבת, הלא אין מצות שמחה בשבת אלא עונג, ומשום כך השבת אינה מבטלת אבלות שבעה ואבלות שלושים, מה שאין כן בשלושת המועדים. וטעמו של דבר, במועדים השמחה היא לכבוד היום, שהיא גשמית לאנשים ביין ולנשים בבגדי צבעונין (פסחים קיט, א), ולכן כשהיא מתנגשת עם אבלות שהיא חוויה גשמית היא סותרת ומבטלת אותה לגמרי. לעומת זאת בשבת השמחה אינה לכבוד קדושת היום אלא לכבוד מלכות שמים, והיא בעיקר שמחה רוחנית, ולכן אין בכוחה לבטל אבלות הבאה לידי ביטוי בצורה גשמית, אלא שמשום כבוד השבת לא נוהגים בה אבלות שבפרהסיא אבל נוהגים בה אבלות שבצינעא, ולכן האבלות בכל תוקפה ממשיכה לאחר השבת. ובאשר לאיזכור ענין שמחה לגבי שבת בכמה מן הזמירות של שבת, כגון בזמר 'ברוך א-ל עליון אשר נתן מנוחה' לרבינו ברוך ממגנצא, שבו נאמר: 'על כן יתן האדם לנפשו עונג וגם שמחה', נראה שיש לפרשו על פי האמור לעיל שהכוונה לשמחה פנימית ורוחנית, פרטית-משפחתית, כפי שהיא מכונה בזמר זה 'זבח משפחה'. וזאת בניגוד לשמחת יום טוב שהיא גשמית, ציבורית, ולכן יש חיוב גם לשמח אחרים, את הלוי, הגר, היתום והאלמנה (דברים טז, יד), וכן כל נצרך, כאמור ושלחו מנות לאין נכון לו (נחמיה ח, י).

[13] דוגמה לכך היא התשובה של ר' אלעזר לשאלה למה דווקא פטרי חמורים חייבים פדיון, והוא ענה גזרת מלך היא (במסכת בכורות ה, ב התשובה היא גזירת הכתוב היא, והיינו הך), שלא היתה להם באותה שעה אלא חמורים בלבד (מכילתא, עמלק, פרק א). הרי שהמונח 'גזרה' מתייחס גם למצוה שיש לה טעם, משום שחיוב קיומה הוא לא הטעם אלא גזרתו של מלך. והדבר מפורש במאמר הידוע: לא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר חזיר... אבל אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך... נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים" (ספרא, סוף בחוקותי).

[14] בסידורו עמודי שמים על אתר. בכך יואר לנו פירוש חז"ל לפסוק 'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב' (תהילים קיט, קסב), שלשון 'אמרתך' הכוונה למצות מילה (שבת קל, א), ולשון 'שלל' הכוונה לתורה (מכילתא, בחודש, פר' ט); לאור האמור הקשר ביניהם הוא בכך שהמילה מכשירה את האדם ללימוד תורה בעומק ובשלמות.

[15] יש רמז לכך בתיבה 'מילה' עצמה: מילה במספר קטן, כפי שציינו בעלי הגימטריות, היא הגימטריה של 'אחד'.

[16] רש"י אינו מחלק את דבריו לשני פירושים שונים, אך מתוך עצם הדברים מוכח שהם שני פירושים נפרדים.

[17] על השאלה הלא נאמר 'גדול המעשה יותר מן העושה' (ב"ב ט, ב), תירץ ביפה תואר לשמו"ר שם שזה נאמר רק לענין צדקה בלבד. ויש לתרץ בדרך אחרת, הכוונה של 'גדול' היא בחשיבות, אבל בשכר שניהם שווים, ועי' טור יו"ד סי' רמט. את התיבה 'המעשה' יש לנקד כבינוני של בנין הפעיל, ולא הַמְעַשֶה כבינוני של בנין פיעל, משום שבבנין הפעיל משמעו גורם לעשות, וזה בהתאם למשמעו בתוך העניין בשמו"ר שם, מה שאין כן בבנין פיעל שמשמעו כופה לעשות. בכך יתפרש לנו הדרש לביטוי 'וכל אשר יעשה יצליח' (תהלים א, ג): שהכל צריכין לעצתו, כגון ר' אלעזר בן ערך שהוא היה יועץ עצות ומתקיימות ומצליחות (מדרש תהלים שם). לכאורה דרש זה תמוה, וכי מה עניין נתינת עצות ולביטוי הזה? ונראה שדורש לשון 'יעשה' כפי משמעו כגוף שלישי בבנין הפעיל, במובן יגרום לעשות, וזהו דבר המאפיין יועץ. כזאת בפירוש ר' יוסף בכור שור על התורה לפועל 'יעשה' בפסוק 'והאיש אשר יעשה בזדון' (דברים יז, יב): 'שיורה לעשות... שיגרום לעשות'.

[18] שאלת כפילותו של הביטוי הנדון נמצאת בספרי לפסוק, ושם ניתן תירוץ אחר לזה; אך כידוע שערי פירושים ותירוצים לא ננעלו.

[19] שכידוע מילות היחס ב/ל עשויות להתחלף, כגון 'וכסא דוד מהרה לתוכה תכין' לפי נוסח אשכנז, אבל לפי נוסח ספרד 'בתוכה תכין', והמשמעות אחת.

[20] כמו כן בפיסקה 'במרום ילמדו עליהם ועלינו זכות שתהא למשמרת שלום' (בסוף סדר ברכת המזון), פירושו זכות שתהא שמורה במשמרת של שלום.

leadership training

 

“Even I have been duped into what you might call a leadership class. And you show up and there ain’t nothing about leadership going on here.” Jordan Harbinger on his encounters with cults and their recruitment vehicles.

MEOR’s Maimonides Leaders Fellowship provides the most promising Jewish students on leading U.S. campuses with a unique opportunity to explore Judaism at a level of depth and sophistication commensurate with their academic skills and aspirations. In a dynamic and open environment, students are introduced to classical Jewish philosophy, the relevance of Jewish wisdom to contemporary issues and Jewish perspectives on some of life’s most challenging questions.

I have asked former attendees of Meor what they learn about leadership. Every one said, well, we just look at Torah source sheets. We didn't really learn about leadership. So I ask, well, what's the leadership training? Each one say hemmed and hawed as he thought over the question. One said, well, we try to be leaders by bringing others into the program. 

Steve Lukather on relaxing the wrist

"It's all about first off relaxing the wrist. If you're stiff like this, not only is it harder to execute, but it's also going to give you tendinitis. Advice #2. When it starts to hurt from practicing, please stop. Please stop. Get up stretch it out, walk around . Otherwise you are going to practice yourself into hell and you won't be able to play at all. I've got a couple of friends who did this, They would never put it down. I'm going to stay in my house all day long practice 16 hours a day, Now they can't play at all."

The Steve Lukather Interview: Secrets Behind the Songs, 1:05:24

https://www.youtube.com/watch?v=4nBbzajS29o

This applies to Torah study and religious observance. You can burn yourself out. You have to go step by step. 

Following the gadolim

Sounds very idealistic, no? Appeals to your innate desire for humility, no?

Mostly it's a tool of manipulation. You are not going to humble yourself to some clown down the street, but to a great man? We hear that word tossed around in the frum world - great. This one is great. That one is great. That's what gadol means. To him you'll submit.

But you never meet him, that great man. If you are lucky, you get a five minute encounter twice in your life. However, the mantra - follow the gadolim, subdues your mind. Then steps in the clown down the street. He was close to the gadol - or so he tells you. He'll be the conduit to the greatness. He's one of 1,000 that claims closeness to the gadol. And he claims to have absorbed all the teachings.

You have no idea if either claim is true, and probably neither is true at all. But the swap has been made. You thought you were marrying one girl, but they slipped in another at the last minute. 

Bait and switch as always in the frum world.  

How the isolation begins

They tell you that you don't need the world, don't need secular studies because everything is in the Torah. They walk you into a room full of books and say "Look at all these. You don't need anything else." Since the books are in a foreign language, you really can't investigate the truth of the claim. This applies not only in the beginning but after years because they don't teach you the language. The strange characters, running right to left, are exotic. They look like art. They kind of spin your mind around, and you find yourself saying, "I guess everything is in there. I don't need anything else."

But then they don't study the entire Torah. They disparage almost of all it and focus exclusively on a few pages of the Gemara which they approach in a chaotic, abstract manner. Where's all that everything-is-in-it stuff? Oh, you don't need that. Just learn this. It's magical. It will change you. 

What, it's not changing you? That's because you are not trying. It's due to your yetzer hara. It's a new phrase for you. It really means the devil. Those Xtians who tell you that the devil is inside of you, the ones who run religious cults. It's the same here. They just have a new phrase for it so you don't realize what they are doing to you. Meet the new boss. It's the same as the old boss.

Then they tell you that you must replace your interests and hobbies with mitzvos. Hobbies are foolish. Mitzvos are from God. They will enrich all of your life.

But then they disparage mitzvos. That handful of Gemara that they study, the 1% of the Gemara, is better than all those silly mitzvos. You hear this over and over until you don't really respect the mitzvos that replaced your life. You just fear getting eternal damnation for not doing them. They don't call it eternal damnation. That's so Xtian. They call it gehennom. They call it busha in olam haba. These are new words, but they mean essentially the same thing - eternal damnation.

What about your heroes? They are bums - Martin Luther King, John Lennon, Shakespeare, Mozart. I have heard all of them disparaged. So have you. Most rabbis won't even utter their names. You replace them with gadolim.

That's another new word. All of these new words have a power over your mind because you don't know what they mean. It's easy to manipulate people with new words -- every demagogue uses them -- because you attach magical meanings to them. The mind gets confused.

So who are these gadolim? Oh, we don't show them to you. They are very busy. It wasn't until a few years ago that videos of people like Moshe Feinstein even became available. Still, there aren't many videos of such people. There are no interviews. Most of them never even wrote any books. Your knowledge of them comes strictly from average guys, some below average, who claim to have been "close" to them. That's who you try to get close to, the below average guys who claim to have been close to the gadolim that you don't really know anything about. 

What you question all of this? How dare you. Who do you think you are? 

Oh, they don’t talk to you like that at kiruv camp. There, they are polite and patient. But once they get this idea of eternal damnation in your head – oh sorry, gehennom – that’s when the fist lands in your face. You don’t realize it, but you have been trapped by the Child Catcher.

Who’s that? He’s that scary guy from the movie Chitty Chitty Bang Bang. Wearing colorful clothing, he approaches children with candy. He says, get in the truck for more candy. He's a little odd, but his clothes are fun and he's waving candy. What child can resist?

You step inside. And then this 

 

He sheds his colorful cape and reveals his black coat as he howls and drives you away. 

What you are waking up? But it's too late. If anybody catches you talking like this, you kids won't get shiduchim. They'll spend their lives lonely and frustrated like you were. Better step in line and obey. They got you.

Here's what happened to you.

Kiruv part 1

Kiruv part 2

Not saying here the Torah itself is the candy snatcher. It's contemporary frum culture, particularly the manalist culture. 

false promises

 I don't know exactly who reads this blog, but of late the emails have come fast and furious. People have stories to tell. Here's one of them:

I experienced my first Shabbos in the fancy house of a corporate attorney in Westchester. He lived in a cul de sac on a street lined with what I realize now are million-dollar homes. The synagogue was the kind of modern suburban building that people who lived in million-dollar homes would demand. At the time, I was living in a rat-infested tenement with two roommates on 8^th Avenue in Manhattan so I was very impressed. The host didn’t expose me to any Torah. Rather he showed me books on the topic of self-esteem by the psychologist Nathaniel Branden, who was the former lover of famous atheist Ayn Rand. He also discussed conservative political thought with references to people like Irving Kristol. It all seemed so educated.  

My second Shabbos was on Concord Lane in Monsey in an even bigger house. It might have been the largest house I had ever been inside of with the exception of tourist mansions like Sagamore Hill. Strangely, they didn’t give me a bed. They had me sleep on a couch under bright ceiling lights. That was a red flag that I took note of, but I was overwhelmed by the palpable sensation of wealth. On the wall were family photos with grim-faced clean-shaven men all in identical black suits and black hats. I found their appearance odd, another red flag that I noted but let pass. This is common for people who get drawn into follies, including cults – ignoring red flags. Then I started studying with a guy whose brother-in-law was so wealthy that he was listed in the Forbes 400. His assets at the time were the equivalent in today’s money of 1 billion dollars. Again, the feeling of wealth was in the air and on the tongues of the people I was dealing with. This man lived in a million-dollar house in Borough Park. It had a piano in it, which seemed classy. A few months after that, I spend two weeks at the Torah Institute in Connecticut on the 22.5 acre property of a former resort that was used as a recruitment vehicle for a BT yeshiva in Israel. The place was so nice that today weddings are held there. Again, wealth. 

It wasn’t even 2 years later – time spent in a yeshiva in Israel that was housed in an apartment that we never left – that I found myself broke, having spent all my savings on yeshiva tuition, sleeping on a basement floor, in a mildew room, where I used the mattress as a blanket because I didn’t have a blanket. This was in Monsey where the winters are brutally cold. While the Shabbos meals at the fancy homes and the resort were borderline lavish – at least by my standards – the yeshiva didn’t feed us more than cornflakes for breakfast and leftover chassunah food for dinner- on the nights it was donated. Usually, we ate the leftovers of the leftovers. I was rail thin. This was all for the sake of Torah. We were warned of eternal damnation for ceasing in our study of the Torah. When I proposed getting a job the rabbis shot me down with talk of the dangers of the working world. When I told them of a job offer cleaning a shul next door to the yeshiva for just a half-hour a day, they shot me down again saying it would interfere with my Torah study. Clearly, they weren’t watching me very closely because between the hunger pains, other kinds of frustration, and my inability to really study Torah – by which they meant pilpul on a few pages of yeshivishe mesectas – I wasn’t able to sit at a shtender for long. My two yeshivas both refused to teach Hebrew or to give a proper introduction to Gemara study. They just told us to go out and buy a mesechta Kiddushin and “break our teeth on it.” Certainly, I had a half-hour a day to spare.  

So you want to talk about false advertising, bait and switch, and deceptive recruiting, this was as bad as anything that you’ll find anywhere in the world. I was lured with the following into the following: 

The Lure	The Reality
Wealth. Fancy homes, super-rich people, a resort.	Poverty. The guy who pushed me to go to yeshiva, pushed me to go to a yeshiva that allegedly promoted a year of learning and then going back to work. (It didn’t actually do that.) Then when I returned from Israel, he talked me out of getting a job as did nearly every other rabbi I talked to. When you finally get a job, they hit you up constantly for money and you spend ½ your salary on yeshiva tuition for your children if you manage to get married. Tuition is high in part because rabbis and avreichem don’t pay tuition, so the baal habayis is paying for them. As for that piano in the house in Borough Park, I realized eventually that the owner never played it. Nobody in the house knew how to play it.
Secular studies. Well-written English-language secular prose. References to Ivy League schools. The lawyer went to Columbia.	Confusing, jumbled foreign language, foreign lettered coded material that was rarely explained. The language was never taught. Disparagement of all secular studies (aka narishkite). The huge Torah that was supposed to replace secular studies is ignored. We studied only small pieces of the Talmud, a few pages of it over and over again.
Psychological health. Intelligent books on the topic of self-esteem.	Psychological harm. A barrage of verbal abuse, insults, and self-esteem destruction through unhealthy living.
Rich family life. You sit at these Shabbos tables with big families.	Loneliness, particularly on Shabbos and Yom Tov, as the yeshiva didn’t help us with dating, discouraged dating, and left us too poor to really date. I didn’t have a car. I didn’t have a dime.
Spirituality via mitzvos that enrich all of life.	Life = Brisker Lomdus on 1% of the Gemara. Nothing else matters, nothing else counts. Even Chumash is regarded as bitul Torah. Mitzvos are just something you gotta do.
Promises of wise leaders	Lunatics. I didn’t talk about this, but the leaders didn’t turn out to be very wise or loving. I’d say the typical experience with any one of them was abuse and stupidity.

 

There were lots of other false promises, but you get the point. 

 

 

 

He's hungry for mitzvos

 

Rav Avigdor Miller on Wild Names Q: Why do Jewish males have names of beheimos temeios, of non-kosher wild animals? I’m thinking in particular about the name Dov, the bear, and Aryeh, the lion. A: Why do Jews have names of animals, like the bear and the lion?  The answer is that these names are really prayers.  Every name is a tefilah.  It's a prayer that this Jew should have a quality of gevurah. He should be a hero.   Now, when you see a bear walking down the street at night, you're not going to walk up and shake hands with him.  If you see him even five blocks away, you’ll stop a taxi and you’ll take it in the other direction. If there’s no taxi, you’ll climb the telegraph pole. A Jew has to be a bear.  A bear means he has to be a hero.  He has to be strong and he has to be willing to go into combat for the honor of Hashem.  A Jew has to be a lion. He has to be strong-willed and fearless like a lion. A Jew has to be all the good things. Binyamin ze'ev yitrof (Vayechi 49:27). Not only we give names but Hakodosh Boruch Hu, by means of His prophets, gave names like that. Binyamin ze'ev yitrof. He's a wolf.  A wolf is hungry, always hungry, and Binyamin is hungry for mitzvos.  He's hungry to serve Hashem.  He doesn't serve Hashem like somebody who has to do it; he can’t help himself so he forces himself. No; for avodas Hashem he has an appetite like a wolf.  When a wolf eats up a sheep, he doesn't do it leshem mitzvah, like somebody who ate a lot on erev Shabbos and now on Friday night he’s not able to eat any more but what can he do; he has to sit down at the seudah and eat some more.  No!  He's hungry for mitzvos.  That's why you call him a wolf.  And therefore all these names represent certain desirable characteristics of service of Hashem. TAPE # 441 (January 1983)

a safe job

 "I like that job of when it goes bad it's my fault. There's no competition for that job, so I'm always going to have a job." Michigan coach Jim Harbaugh

"No this has been a happy mission. It's not a grim mission, it's not an angry mission." Michigan coach Jim Harbaugh

Compare and contrast

 Went to a ceremony at a Manalist yeshiva tonight. Rabbi stood up and talked about Rav El. Wasserman's trip to America, fundraising trip where he got the audience all worked up about his yeshiva. The shul president feared they'll give all the money to the yeshiva so he said whether you give a little or a lot what matters is your intent. They told him, because of that, less was given so you better asked the RY for mechilah. You don't want hakpados from him. He want to Rav Wasserman who give some words about Betzalel being the one zoche to build the calim while others weren't zocheh. 

So what do we have? Gemara, gelt, and guilt. The usual. That plus the baal habais not getting it. 

Then this rabbi talked about the struggles bochurim have with middos today because the world is so bad and because in yeshiva they get spoiled. So what do we have? The world is terrible and so are the bachurim. Only rabbis are good. That's the attitude. 

I find this all unpleasant. Could be for some it's productive. I don't see how but that's not your problem i if you like it. 

Earlier I was at a chassidish shul where a guy saw me looking at the timetable, which was very orderly by the way. He gently told me that a mincha was coming soon, seeming like a person who really wanted to do chesed. In the beis midrash, nobody stared at me. They looked for a moment. At the end of Mincha I wasn't quite sure when to start kaddish and a guy saw that and gently prompted me that now was the time. It was a pleasant experience. Very comfortable. 

Compare and contrast

Here are two divrei Torah that I read yesterday, one from a neo-Litvish Rosh Yeshiva and one from a Chassidic Rebbe. Take a guess, which is which. 

1) Yosef Hatzadik was alone for nearly twenty two years with no chavrusa, no shiur, no Daf, no kehilla, no shul, yet he maintained his madreigah. This shows the koach of a Yid. 

2) This week’s Vort – פרשת שמות ותקרא שמו משה (שמות ב:ו) And she called him by the name Moshe. Moshe Rabbeinu had ten names; if so, why does the Torah refer to him by the name of Moshe? Especially if Basya, the daughter of Pharaoh, named him this name, why does Hashem refers to him by this name?

The Torah wants to teach us the value of an act of chessed - doing kindness to someone. Basya gave the name” משה - כי מן המים משיתהו”- because I pulled him out of the water - which was an act of חסד. 

The name משה רבינו and the word בגמילת חסדים are both equivalent to 613 – the amount of mitzvahs in the Torah.  This comes to prove that all mitzvahs revolve around chessed.

-------------------------------

So what do you say? Which is which?

Here's two more that I heard recently.

1)  Famous American 'gadol' to visitors (I believe they might have been children):

Do you await Moshiach?

Yes.

Do you want him to greet you?

Yes.

Then you must learn the laws of brochos because he won't greet you if you don't know them.

2) ואלה שמות בני  ישראל הבאים מצרימה (שמות א:א)

Why does it say these are the children of Yisrael (Yaakov Avinu) who are coming to Mitzrayim - הבאים is present tense – versus אשר באו - they came, which is past tense?

Because during the 210 years that the Jews were in Mitzrayim, they kept themselves estranged from the Egyptians, as if they had just arrived.  They didn’t change their attire, language, or names.  Therefore, it says ‘הבאים’, since they kept to their traditions each day anew, as if they had just arrived.

A chassid was struggling with parnassah (finances), and he asked Reb Yehoshua of Belz zt’’l for a blessing for good livelihood.  Reb Yehoshua advised him to travel to America, where he will be very successful, on the condition that he should send the Rebbe letters from time to time and share his financial and spiritual status.

The chassid followed the advice from the Rebbe, and at first sent letters depicting his struggles in America.  He was struggling both financially and spiritually –Shabbos, Kashrus, and Torah were a tremendous challenge.  The chassid concluded each letter asking the Rebbe, "Should I remain in America, or return home?"

With each letter, Reb Yehoshua replied with words of encouragement and told him to stay living in America.  After a while, the chassid finally saw success in business and he started becoming acquainted with his environment.  He made good friends and he was satisfied with life in America. When he shared the good news with Reb Yehoshua of Belz, the Rebbe replied, commanding him to leave America and his business and return back to Galicia.

The chassid listened to his Rebbe and returned home to Belz.  When he arrived, he asked Reb Yehoshua to explain, "Why when times were difficult you encouraged me to stay, and when I finally started being comfortable, you told me to return?"

Reb Yehoshua answered, “Yes, you're right! As long as you felt like a stranger, and the American culture didn’t pull you, I wasn’t worried about your spiritual state.  But as soon as you became successful, and you started acclimating to your surroundings, I was afraid you’ll assimilate in the ‘melting pot’ of (then) America.”

----------------------

So what do you say? Which is which? I'll tell you. The ones that are only about Torah study and knowledge are the neo-Litvish ones. The one which wonders how Yosef could survive in Egypt without the daf is neo-Litvish. The daf. The one where Moshiach is portrayed as a redeemer who could easily reject you is the neo-Litvish one. The one about Chesed is Chassidish. The one about a Rebbe caring about his chossid, encouraging the earning of parnassah, giving chizuk, not being terrified of going out into the world yet paying attention to general kiddushah is Chassidic. That one that references power is neo-Litvish. That one that references spirituality is Chassidic. 

You see where I'm going with this?

Torah from Belz

This week’s Vort – פרשת שמות ותקרא שמו משה (שמות ב:ו) And she called him by the name Moshe Moshe Rabbeinu had ten names; if so, why does the Torah refer to him by the name of Moshe? Especially if Basya, the daughter of Pharaoh, named him this name, why does Hashem refers to him by this name? The Torah wants to teach us the value of an act of chessed - doing kindness to someone. Basya gave the name” משה - כי מן המים משיתהו”- because I pulled him out of the water - which was an act of חסד.  The name משה רבינו and the word בגמילת חסדים are both equivalent to 613 – the amount of mitzvahs in the Torah.  This comes to prove that all mitzvahs revolve around chessed. from https://worldofbelz.org/torah

They blame it on the Chassidim

It's commonplace for yeshivish guys (many but not all) in the yeshiva world to dump on Chassidim. They do this without blinking. Even when criticizing the yeshiva world, they blame the Chassidim for their problems, Take conformity in dress for example. Oh, they got that from the Chassidim - that's the claim. But is it true? Consider these photos:

Vizhnitzer Rebbe in Switzerland, presumably  with Chassidim, note all the different kinds of dress of the people around him

 

Belzer Rebbe, note all the different kinds of dress of the people around him

 

Belzer Rebbe presumably with Chassidim, all different kinds of dress

 

Belzer Rebbe, again people around him in all kinds of dress (remember these are black and white photos)

 

And Belz again

 

now compare to Telzer yeshiva men in much more uniform dress

 

note also the difference in how the chassidim are closer together, arm in arm etc, affectionate, often smiling, and the yeshiva guys are stiff, some variety in dress but less than the chassidim, telz again

 

mir

volozhin

Similarly the claim today is that the blind obedience to rabbanim comes from the Chassidim. but chassidic rebbes didn't dictate how to think and act all day long. It's when you came to them on certain matters that the obedience was seen, and even then the Rebbes were practical, understood their chassidim, and didn't operate from the singular notion that every jewish male should be in yeshiva studying brisker lomodus on yeshivish perakim of Gemara. The obedience of today comes much more from the yeshiva world which operates on very simple notions and takes its own thoughts very seriously as they claim to be intellectual based. conformity is much worse when it starts in the mind.